ובטח שאין לי זכות לומר שהחיים שלי רעים
ובטח שאני לא יגיד את זה כי אני יודעת שלפעמים הם די טובים
אולי הבעיה היא בי....אולי פשוט עוד לא מצאתי את עצמי
אולי פשוט זה גיל ההתבגרות בכללי, או שבעיה כללית שלי
קשה לומר את האמת ולא ברור אם שקר פה עדיף
אבל גם ככה איתך אני לא יכולה לשקר כי בגללך שכחתי את כל הדרכים הטובות לשקר
בגללך אני כבר לא יציבה בדרכים שלי, כי אין לי דרכים
יש לי רק דרך אחת בה אני רואה אותך איתי
וכל פעם שאני מדמיינת דרך בלעדיך, אני חשה כובד רב
סוג של מתתי בפנים
לא יודעת מה עובר עליי, אולי גם התחרפנתי
אבל אני אוהבת אותו כל כך, בחיים גם לא חשבתי
איך זה אפשרי שלא משנה מה הם אומרים
אני פשוט בוחרת את הדרך שלי למצוא אותך כי בלעדיך פשוט לא יכולה
איך לעזעזל לגרום למישהו להבין?!
או שבעצם לא צריך? כי אולי זה יעציב
אולי הם חושבים שיש בי את האומץ וחושבים שזה קלי קלות
ואני האכזב אותם בזה שאני לא יכולה כלום?
הם לא יודעים את זה, הם חושבים שביכולתי הכול
אילו אני חושבת ועיניי מאדימות כי לומר משהו פשוט לא מסוגלת
זה כזה כובד רב, כנראה שאף אחד לא יבין
שאני יבין, הם לא יודעים איך אני מרגישה או שהם פשוט לא תומכים?
כן, הם רוצים רק לעזרתי ואני יודעת
אבל הם ממלאים לי את הראש באותה שגיעה שלי וזה נראה כאילו הכוונה ליפול
אני יודעת איפה טעיתי אני מסוגלת להבין
אבל לא מסוגלת להבין דבר אחד, אתם באמת לא מרגישים?
הרי אני שומחת כשהוא קורא בשמי אני שמחה ורוצה שנהיה ביחד בחיים
למה הכול חייב להיות כל כך קשה, למה הדמעות פשוט יורדות כמו נחלים?
לא נוח לי שאני ככה ואני לא רוצה להיות כה תלוייה
אבל כרגע אני תלוייה בו ובבקשה שהם כן יהיו איתי
לא יודעת מה הייתי עושה בלעדם
אבל לפעמים אני פשוט לא יכולה לשלוט בעצבים האישיים:/
סליחה אם אני פוגעת אני ממש לא מתכוונת
בחיים אני לא הירצה לפגוע בחיים של בנאדם!
;){kind=link}